"אם ישנה פעולה אחת שמצדיקה את הקיום האנושי הרי היא המדיטציה" - סוגיאל רינפוצ'ה.
כל אחד מאיתנו פגש את המילה הזו בשלב כזה או אחר ואולי גם התנסה או מתנסה בה ביומיום. ישנן מאות אם לא אלפי סוגי מדיטציות ובענווה גדולה וביראת כבוד אני רוצה לנסות להנגיש ולעשות סדר למודט המתחיל.
נסו לרגע לשבת זקוף על הכסא ולהתרכז בנשימתכם, רק בנשימתכם, באויר הנכנס פנימה ויוצא החוצה, ושוב פנימה, ושוב החוצה, נכנס קר ויוצא קצת חם יותר, הריאות מתנפחות ואולי גם הבטן ואז מתרוקנות, ושוב, נסו לרכז את כל תשומת לבכם בתהליך המדהים הזה של החיים ולהיות רק איתו. על מנת "למדוד" את התהליך נסו להתרכז בעשר נשימות כאלו רצופות.
עכשיו זה הזמן לנסיון, תהנו...
לשאלה הבאה שלכם – זה לא חריג. ואני ממליץ להתחיל בשלוש או חמש נשימות ולא להאיץ קדימה.
אני לא אכלול במאמר הקצר הזה את הסיבה שבגינה מדיטציה היא הפעולה החשובה ביותר בחיינו, אשאיר את הנושא למאמר קצר נוסף אבל לדעתי הנסיון הנ"ל מספיק לעת עתה על מנת להבין שהתודעה שלנו רחוקה מלהיות בשליטתנו, לכל מי שחשב שיש לו את תודעתו והיא משרתת אותו לאורך חייו, צר לי לבשר את הבשורה המרה אבל המצב הוא הפוך.
כתיבת מאמר קצר בנושא מדיטציה היא אתגר דומה לכתיבת תקציר מנהלים למאורעות מלחמת העולם השניה, ובכל זאת אני מעוניין בעיקר לנפץ מספר מיתוסים כבדים בנושא ולנסות להגדיר בצורה הרחבה ביותר מה היא כן מדיטציה. חשוב לי לציין כבר עכשיו שאני כותב את השורות הללו בענווה גדולה כאשר ברור לי שזהו מעשה יומרני כשלעצמו אך מטרתי היא להנגיש את המושג ואת מה שעומד מאחוריו יותר מאשר לבאר ולפרק אותו.
אז נתחיל במספר עובדות:
מדיטציה היא לא עצירת המחשבה. התודעה שלנו מייצרת מחשבות כפי שהכבד שלנו מסנן את הדם, לא ניתן לעצור אותה וגם ממש אין צורך. השאיפה היא להפסיק את האחיזה (עליה נדבר במאמר אחר) שלנו במחשבות ואת הרכבת המהירה והבלתי פוסקת שמגיעה לאחר המחשבה הנוכחית, המטרה היא להפסיק את השעבוד של התודעה ולהתחיל להתבונן בסקרנות ובחמלה בצורה הלרוב כאוטית שבה היא פועלת.
ישנם מאות סוגי מדיטציה שונים, המוכרים הם ויפסאנה, טרנסדנטאלית, נשימות, מנטרה, דמיון מודרך ועוד רבים וטובים אחרים.
מדיטציה היא לא פעולה, במדיטציה עצמה אין עשייה, הכי קרוב לעשייה במדיטציה היא "פעולת" ההתבוננות.
מדיטציה קיימת בכל הדתות ובכל קצות העולם, היא לאו דווקא מזרחית / רוחנית / בודהיסטית או כל "מקור" מוסמך אחר (גם בחסידות המדיטציה קיימת).
המודט (מלשון מדיטציה) לאו דווקא חייב לשבת בישיבת לוטוס או כל ישיבה אחרת, הוא יכול גם לעמוד, לרקוד, לדבר, לנהוג או לשטוף כלים (מומלץ).
המדיטציה מתרחשת "בפנים", היא לא קשורה לכל גורם או נסיבה חיצונית ה"מאפשרת" אותה "בחוץ".
למדיטציה אין "תוצאות", לפחות לא ברורות או שניתן למדוד או לכוון אליהן, המדיטציה היא לשם אימון התודעה – בדומה לשריר שיש לאמן אותו על מנת שיהיה חזק, או במקרה שלנו – בעל תשומת לב למתרחש.
אז מה היא בעצם מדיטציה? ההגדרה הבסיסית ביותר למדיטציה (מכל סוג שהוא) היא "התבוננות נטולת שיפוט בהתרחשות בהווה". ועכשיו נבאר את המשפט הזה קצת.
התבוננות היא היכולת להיות מודעים למציאות סביבינו באמצעות חמשת החושים ומעבר אליהם, היכולת שניתנה רק לנו בני האדם, להיות מודעים לתודעה שלנו. יש לכל אדם את היכולת לשים לב להתרחשות בתוך ראשו כמתבונן מן הצד (ומכאן התבוננות) אפשר ממש לתאר את זה כ"אני ער לכך שאני חושב כרגע על חומוס" – המחשבה "קיימת" (מתרחשת) לצד ההתבוננות במחשבה שגם היא "קיימת". במילים אחרות תודעה ומודעות שמודעת לאותה תודעה.
נטולת שיפוט – בקצרה, כי זהו רעיון כמעט אינסופי. התודעה שלנו רגילה או מחווטת לקחת את המציאות המגיעה אלינו דרך חמשת חושינו ודרך התודעה (המחשבה לשם הדיון – שיכולה להתבטא כזכרון, רעיון, ציפיה, תהיה, תובנה, תמונה, עקרון, חלום, דמיון וכו') ולפרק אותם לגורמים שונים ובלתי תלויים אחד בשני – "זה רכב, וזה עץ, וזה כביש, וזה אדם, וזה ענן, וזו מחשבה, וזו תחושה, וזה רגש, וזה צליל, וזה זכרון וכו'", כאשר לכל אחד מהגורמים האלה היא מיד והדגש הוא על מיד מצמידה תווית של טוב/רע, נעים/כואב, נכון/טעות, עוזר/מקשה וכו'. הכוונה במדיטציה היא להניח למנגנון הזה ככל הניתן.
התרחשות – כל המציאות על כל רבדיה כפי שהמודעות והחושים שלנו פוגשים בה = צליל, ריח, תחושה, טעם, מראה, נשימה, רגש, מחשבה, זכרון, תמונה, דמיון וכו' – כבר דיברנו על התודעה..
הווה – (ראה ערך אקהארט ט
ולה) הזמן היחיד שבאמת קיים במציאות. זהו רעיון מהפכני שנכתבו עליו כבר ספרים רבים ונאמרו עליו אינסוף מילים. המציאות היחידה שקיימת היא ההווה, רבים מאיתנו מניחים שהם מבינים את הרעיון הזה אבל אני רוצה רק לרגע להטיל ספק בכך – רוב בני האדם ערים להווה מספר דקות ביום במקרה הטוב. אני לא ארחיב על הנושא הזה כאן אך רק אומר שהוא קריטי להבנת מהות המדיטציה – ההתרחשות המתבצעת כאן ועכשיו = הזכרון של לפני שעה קיים רק עכשיו.
וחזרנו בחזרה לאותו משפט – כאשר אנחנו מודטים אנחנו מתבוננים ללא שיפוט בהתרחשות כאן ועכשיו, בלי להשיג שום דבר, בלי לעשות שום דבר, בלי לנסות שום דבר, מה שקורה הוא מה שקורה השאלה היחידה היא האם אנחנו מתבוננים בו או האם אנחנו מזדהים ונאחזים בו (שני מושגים נוספים שניכתבו עליהם הררי ספרים). וכאן אבטיח למודט המתחיל שכמות הזמן במהלך עשר דקות המדיטציה המהירות בתחילת הדרך שבהן הוא יתבונן בצורה נטולת שיפוטים בהתרחשות בהווה תהיה מועטה מאוד (לעיתים שניות) אך במידה ויתמיד אני יכול להבטיח שהשניות יתארכו לדקות ארוכות שבהן המודט נמצא במרחב נטול מאבקים והתנגדויות, פשוט כפי שהוא עם המציאות כפי שהיא שזוהי אחת ההגדרות לאושר אם תשאלו אותי.
לגבי הטכניקה – כפי שאמרתי, יש מאות. אמליץ למי שקורא כרגע את המילים האלו שכאשר יסיים את הפיסקה הנוכחית ויחד איתה את המאמר הקצר הזה, יעצום לרגע את עיניו (לא חובה, אפשר גם להשפיל אותם ללא פיקוס על משהו מיוחד), ישב זקוף בכיסאו כאילו עמוד השדרה שלו מורכב מערימת מטבעות ויתבונן במה שמתרחש עכשיו, והתרגיל הספציפי הוא לנקוב ב"כותרת ההתרחשות" כפי שהיא בזמן הווה- לדוגמא "צליל רכב בחוץ, כאב בברך, מחשבה על מדיטציה, רעש של המזגן, מחשבה על מה השעה, זכרון של הארוחה מאתמול, מחשבה על מה המטרה של התרגול הזה, ריח של בישול..." וכאשר ההתבוננות פוסקת ותודעתנו נסחפת אחרי אחת המחשבות ולפתע מתעוררת חזרה אל התרגול להמשיך ממה שקיים כרגע בלי לשפוט או לתת ציון.
במידה וזה משעמם אתכם באיזושהי צורה, מעולה! אתם חווים לכמה רגעים את המציאות כפי שהיא, בהתחלה זה אכן משעמם כי התרגלתם/ן לגירוי צבעוני ומענג רוב הזמן או לפחות לרדוף אחריו, והנה לכם הצצה אל מה שקורה מחוץ למטריקס, די שקט פה.
תהנו!