"... but for the sky

there are no fences facing..." 

 

- bob dylan

אני מאמין:

 

 

האדם הוא יצור חופשי בבסיסו ומהותו

ושאיפתו המרכזית לשקט, הרמוניה ורווחה פנימית כחווית חיים

 

 

ההתרחשות היא תמיד בזמן הווה (גם הזיכרון והשאיפה)

התקרבותו של האדם לעצמו בהווה מאפשרת לו את ההיכרות האינטימית ביותר עם עצמו

יש לכל אדם את כל מה שדרוש על מנת לחוות יותר ויותר חופש ושקט בחייו

ללא תלות בנסיבות חייו החיצוניות

 

 

היכולת שלנו להישאר במקומות הכואבים מהם נמנענו והתרחקנו לכל אורך חיינו,

להתבונן בהם ולחקור אותם מתוך סקרנות מלאה וללא שיפוט

טומנת בחובה את היכולת שלנו "לשחרר" את עצמנו מעצמנו

 

 

אנשים באים לעולם לטובת שני דברים: 

התפתחות וצמיחה אישית (פנימה) 

תרומה לעולם (החוצה)

בפועל, אין הבדל בין השניים. 

 

 

האדם הוא האחראי הבלעדי לגוון חווית חייו

כל אדם בונה את "כלאו" שלו במו ידיו לאורך ילדותו וחייו הבוגרים 

בעבר אכן היו "אשמים" 

כיום - האדם הוא היחיד שיש בכוחותיו להוציא עצמו מכלא זה

העבודה הפנימית היא הוליסטית (מלשון whole)

באמצעות התודעה, השפה, הרגש, הגוף והנשימה (=חוויה מלאה),

אלה היצורים שאנחנו, כך נכלאנו וכך נשתחרר

 

 

לתודעה ולאינטלקט פוטנציאל גדול מאוד ותקרת זכוכית יחסית נמוכה. 

זו הסיבה שפעמים רבות כבר "הבנו" את הדברים, רמת המודעות ל"אני" עלתה משמעותית,

(אפילו חקרנו וראינו בבהירות את הדפוסים שמביאים אותנו שוב ושוב לאותה נקודה במערכת יחסים,

בקריירה או בדיאטה) ועדיין שום דבר לא באמת השתנה.

התשובה נמצאת בסעיף הקודם.