שבו בשקט.
ממש לכמה שניות.
הקשיבו לרגע לרעשים ולצלילים סביבכם, להימהום הזה של המציאות שנמצא בין אלה לאלה.
שימו לב לנשימה שנכנסת ויוצאת.
הסתכלו על הסביבה המקיפה אתכם, על הפרטים הקטנים שמצריכים את תשומת לבכם.
שימו לב למחשבות, רק שימו לב, אין צורך לגעת.
נסו להיות בשלום עם מה שמתרחש, הניחו למאבק רק לרגע.
אי הפעולה הזו כל כך חסרה בחיינו המודרניים, העמוסים והמהירים. רגע פשוט להיות.
רגע להתבונן, להרהר, לנשום ולאפשר לקיים להתקיים, למה שחלף לחלוף ולמה שעדיין לא עלה להתמהמה.
אנחנו בתזוזה כל היום. מהודעה, לאימייל, מקישור לקישור, לזמנים ב-waze, ללו"ז האישי והמשותף, מהכתבה אל הפוסט ומשם אל התגובה, בעוד sms ובעוד סרטון או תמונה.
אנחנו כל היום מחוברים, זמינים, מוכנים, זזים ומתאמצים, אין כבר זמן או פנאי פשוט לשבת בשקט.
וכשיש זמן, ישנו איזשהו מסך קטן, צלצול, אדם, מילה כתובה או כל גירוי אחר שימשוך את כל תשומת ליבנו אליו עד שגירוי אחר יתעלה עליו ויקבל אותנו לחיקו.
אז אולי ישבנו, אבל לא השקט ולא אנחנו היינו שם.
המחיר הוא כבד.
אין מקום לשקט להיכנס, אנחנו עסוקים מדי בלהשיג אותו עד שלא השארנו לו מקום.
אין זמן להרהור, להתבוננות, לאי-עשיה, להקשבה, לקולות הפנימיים לעלות.
נראה כאילו החופש נשאר בחופשה האחרונה ואמור לחכות לנו בבאה.
אני יודע שכל העשייה הזו מרגישה פרודוקטיבית, מקדמת ואולי אפילו הכרחית ונדרשת, סימון ה-V ברשימת המטלות הופך ממש לעונג באיזשהו שלב.
אמרו לנו שבטלנים יושבים, שעצלנים לא זזים ולא מזיזים, ושהחבר'ה ההישגיים, המעזים והנחושים פועלים, מטפסים ומגיעים. וגם אנחנו רוצים.
ואפשר באמת להשתדל ולהתאמץ להיות פרודוקטיביים, להמשיך לעשות ולקדם ורק לפעמים נסתכל לאחור וסביבנו ונשים לב ששום דבר לא באמת "התקדם", הרבה דברים חסרי משמעות קרו ו"התקדמו" ועוד רבים באמת השתנו ואנחנו נשארנו במקומנו, מחכים שהתחושה המעיקה הזו בפנים תשתנה לה מעצמה.
ולפעמים, רק לפעמים נהיה מוכרחים לשבת בשקט, באותו תור לרופא, במושב הרכבת או המטוס או במיטה לפני שנרדמים ואותה תחושה מטרידה תעלה, באותם רגעים שאנחנו נאלצים לפגוש את עצמנו, אבל גם אז יגיע לעזרתנו אותו מסך קטן, אותן מילים כתובות, אותם כפתורי שלט או כל צעצוע אחר שיושיע אותנו מעצמנו ונוכל לנשום לרווחה.
קחו רגע להרהר איך אתם מבלים את ימיכם. בבוקר, בדרך, בעבודה, בבית, בשירותים, על הספה ובמיטה, האם אתם כל הזמן בעשייה? האם אתם כל הזמן זמינים? האם אתם עסוקים רוב זמנכם בלקרוא ולענות להודעות, בלהיות מעודכנים, בלמחוק מטלות מהרשימה בלרוץ דרך הלו"ז?
האם זו הדרך שבה הייתם רוצים לבלות את שארית חייכם?
במידה וכן, אאחל לכם שלווה, נחת ושלום.
במידה ולא, אתם מוזמנים לעצור ולשבת בשקט לכמה רגעים. בלי לחשוב על מה צריך להיעשות, ומה נעשה, מה אתם חושבים על הטקסט הזה, לאן זה מוביל ומה תשיגו - פשוט שבו בשקט.
...
לאחר שישבתם קצת, אתם מוזמנים להרהר כיצד אתם רוצים לחיות את חייכם. האם אתם יכולים לראות את חייכם עם פחות תנועה, פחות עשייה, בקצב איטי יותר, בזמינות נמוכה יותר, פחות רועשים ו"פרודוקטיביים" כל הזמן - האם אתם רואים אותם?
האם אתם יכולים לראות אותם יציבים יותר, שקטים יותר, נינוחים יותר, עם יותר מקום להרהור, לנשימה, לשקט ובעיקר לעצמכם?
עכשיו נותר לכם לחיות את החיים האלה.
שימו לב לקולות שעולים עכשיו שצועקים ומסבירים לכם למה זה לא אפשרי או הגיוני, הניחו להם לרגע.
והחליטו לחיות את חייכם כרצונכם.
החליטו לשבת בשקט לכמה רגעים כל יום;
החליטו לעשות קצת פחות ממשהו מסוים;
זהו את הדברים בהם אין לכם באמת עוד צורך או ערך והניחו להם;
החליטו שזה אפשרי ולגיטימי שיהיה לכם יותר מקום לעצמכם בחייכם;
כי אז ורק אז יתחיל להיווצר מקום לכל השאר.
החליטו לפגוש את השקט, את השמחה, את החופש שבפשטות כאן ועכשיו, בזמן שאתם יושבים בשקט ולא בשום "שם".
הטעו אותנו, זה לא "שם" בכלל.
ה"כאן" זמין לנו תמיד, לו רק נדע לשים לב אליו.
"התשובה קיימת במרכז מהותך,
שם יודע אתה את רצונך,
שם יודע אתה את עצמך".
- לאו צה - מתוך ספר הטאו (בתרגום חופשי שלי מאנגלית).
נכתב בהשראתו של ליאו בבאוטה.
אורי.