• אורי גולן

עשרת הדיברות להורה באשר הוא/היא

מילים אלו לא נכתבו מפיו של הורה בריא או מטפל מנוסה, אלא מתוך כאבו של ילד פצוע.

1. הנח לו להיות. מי ואיך שהוא ממש עכשיו ולתמיד. כבד את היותו אדם בעולם, שונה ממך, לעיתים שונה בתכלית. אין כל סיבה שיידמה לך, לכוונותיך, לרצונותיך ולאמונותיך, הוא לא בצלמך ולא בדמותך, גם אם הוא בשר מבשרך – לכן אין שום סיבה שיעמוד בסולמות ערכיך, ושירשים אותך ואת מדדיך הדמיוניים לאדם הגון ושפוי בעולם.

לעומת זאת, נסה להסביר לו, את פלאי המציאות, את רגשותיו ותחושותיו, את עצמך ואת כל מה שעיניו וידיו יתפסו ויתמהו על קיומו. נסה להוות דוגמא להתנהלות בריאה ומיטיבה עם עצמך, עם הברואים ועם הטבע, הנגש לו את מורכבות המציאות, את מגוון הצבעים האינסופי ככל שרק תוכל, והנח לו לבחור, הנח לו להתנסות, הנח לו לצאת למסעו הייחודי בעולם, הנח לו להיות.



2. אפשר לו לחוש, להרגיש ולהביע את כל קשת הרגשות והחוויות האנושית. אין ולו רגש אחד שאיננו לגיטימי, שאין לו מקום, לזעם, לפחד, לעצב, לתסכול, לשנאה, לאכזבה, למיאוס, לבלבול, לשעמום, לעלבון, בטח ובטח ועל אחת כמה וכמה כאשר רגשות אלו מופנים כלפיך - אתה המיכל האינסופי, אתה רחבת החיים עליה הוא לומד לרקוד לראשונה, ואם תחסום ולו חלק אחד מחווייתו הרגשית, החושית והמנטלית, חלק זה עלול להיחסם לעולמים, וריקודו המיוחד יוגבל עד אשר יישאר לו כלוב קטן בו יוכל להתנועע בכבדות לקולם של צלילים רחוקים שפעם קסמו לאוזניו.


3. הרגש, הבע רגש, דבר את רגשותיך, דבר את עצמך, היה אותנטי, היה עצמך ככל שיש באפשרותך. רק בכך תוכל לאפשר לו ללמוד כיצד גם הוא יכול להיות הוא עצמו, כיצד בני האנוש מתנהלים כאן על הכדור, כך יוכל ללמוד עד כמה חופשיים הם חוקי המשחק להבדיל מהחוקים הכובלים והנוקשים על ברכיהם גדלת וחונכת.


4. לעולם אל תפסיק לאהוב! לעולם! לעולם אל תפסיק להראות אהבה, להביע אותה, לגעת אותה, לראות דרכה, להיות היא בכל רגע ורגע, כי זה יהיה הרגע שבו ליבו ייסדק, שבו הוא יילמד את השיעור הכואב ביותר שהחיים האלו יכולים להציע – שהאהבה הזו שהקיום מציע, שהיא הקיום עצמו, שהיא בעצמה מוגבלת, שהיא על תנאי, שהוא זכאי לה רק כאשר הוא מסתיר ומכבה את חלקיו הפסולים, רק כאשר הוא מי שאתה מעוניין שיהיה.

אל תטעה - מותר לך לכעוס, להגביל, לכאוב, מותר להתעייף ומותר להרגיש הכל, גם מולו, אבל לעולם אסור להפסיק לאהוב. שאל את עצמך בכל רגע, האם אני אוהב אותו גם עכשיו? והאם הוא יודע ומרגיש שאני אוהב אותו גם עכשיו? ובמידה והתשובה היא לא – הפסק הכל ברגע אחד! גש אליו, חבק אותו, והתנצל בפניו על העוול הגדול ביותר שעשית בימי חייך, התנצל מעומק ליבך והווייתך, והתפלל למחילה.


5. גש אליו, דבר איתו והתנהל מולו כמו מול אדם שווה בין שווים. כמו אל אדם צעיר, עדין, תמים וקסום שיכול ללמד אותך יותר ממה שתוכל לדמיין על העולם ועל החוויה האנושית. אין צורך לעשות קולות ילדיים, אין צורך להסתיר או לשקר "שקרים לבנים", כבד אותו ואת בינתו המיוחדת במינה בכך שתהיה אתה כפי שאתה.

יחד עם זאת, הגן עליו מפני עוולות וכאב אליהם ליבו עדיין לא מוכן, שכן לא יוכל עדיין להבין את המורכבות ונפשו הרכה עלולה להינזק ולכאוב כאב עצום ועמוק, העולם ייפתח בפניו בקצב הנכון והמדויק לו, אל דאגה.




6. זכור תמיד כי אין לך ולו שמץ של מושג מה הוא הנכון (אתה אולי יודע מה מסוכן או מכאיב, ורק אולי). כאב עצום נגרם לאינספור ברואים עקב ההפרדה האיומה הזו לנכון ולא נכון, חלקי מציאות שלמים הודרו והוסרו מתוך אפשרויות מסעה של הנפש הצעירה, וזה עוול גדול לאין תיאור. זהה את בורותך, ראה את הדרך האיומה בה אתה חוצץ ומפריד את המציאות לרכיבים שאין להפרידם, עצור את התהליך המכוער, זהה את המורכבות, את ההמשכיות, את האחדות, את התלות ההדדית והתהוות הגומלין בין זה לבין כל השאר, את היופי של כל פיסת מציאות, ואין חלק אחד שאין לו מקום, ואין דבר אחד עליו לא ניתן להוקיר תודה. פגוש את הנפש הצעירה באותו שדה שמעבר לנכון ולפסול, השקף איתה על מציאות החיים מאותו כר פורה, נשום איתה את אותו אוויר צלול מלוא ריאותיך.


7. גע, חבק, נשק, התקרב, אמור מילים טובות, חמות, רכות ואוהבות, רצה ובקש קרבתו, מדי יום, מדי רגע ורגע. כך שיידע ויחוש את אהבת התמיד, את האדמה הטובה והיציבה עליה הוא לומד ללכת, את השמש הנעימה שתמשיך לחמם אותו במסעו תמיד, את המערה הבטוחה אליה הוא יוכל תמיד לשוב במידה ולרגע נשמעים קולות מאיימים.

אך הנח לו גם להתרחק, לדחות את קרבתך, לבקש את עצמאותו, לבחור את בחירותיו, ולחוות את כוחו ופלאו ככל שרק יחפוץ בכך. במידה וליבך נסדק עקב כך, דע כי אינך במקום הנכון, ואתה חוטא לתפקידך ומהותך.


8. הֵיה שם, כמה שיותר - לא רק בגופך אלא בליבך, בעינייך, בידייך, בכל נשמתך והווייתך. הנח למסכים, למטלות, לכספים, לרצונותיך והשתוקקויותיך הקטנות והֵיה שם! הנח לו לדעת שהינך שם, ולא בשום מקום אחר בעולם, גם אם באותם רגעים איננו איתך כלל וכלל, אל תטעה ותחשוב שאינו חש ויודע על מעלליך וחולשותיך, הוא כואב אותם יותר משתוכל לדמיין. הֵיה שם בכל רגע שרק תוכל. אם והוא נוכח בעודך קורא את המילים האלו, הנח למילים החלולות ולך אליו. עכשיו.

לאחר מכן, ורק לאחר מכן, כבד גם את עצמך, הנח גם לך להיות, צעד את מסעך המיוחד, גש ובצע את מטלות חייך השונות, ודאג לביתך ולאהוביך, הראה לו את האפשרות לאיזון ודיוק, ואת היכולת לכבד את רצונותיך השונים. אך לפני כל אלה, בל נא תשכח ולו לרגע אחד – הֵיה שם איתו ובשבילו!




9. לעולם, אבל לעולם אל תשתמש בכוחך מול ליבו ונפשו העדינה! לא הפיזי, לא הרגשי ולא המנטלי. כל חוזקך, יכולותיך וסגולותיך בעולם הם לרשותו, הם לטובת הגנתו ושמירתו מפני הרע והמכאיב, הישמר לך פן תחטא בחטא הגדול והאיום מכולם, פן תרסק את ליבו הקטן והפועם! אם אינך יכול לתפקד באורך רוח, בדרכי נועם ומתוך מקום אוהב ומכבד - אל תעז לפעול, אל תעז להחליט ולבצע, אל תזוז, בלום פיך והרפה ידיך, חזור על עקבותיך והמתן, נשום והמתן, עד אשר תוכל שוב לחזור ולהיות שם בשבילו, ולא רגע אחד קודם לכן.

ובהמשך לכך, לעולם אל תפעיל סנקציות ומניפולציות – כי אלו עולות מתוך חולשותיך, בורותך ועצלנותך, אין לך כל זכות לפעול כך, הכר באוזלת ידך, ברפיונך ובקש עזרה.

במקום עוולות אלו – הבע ודבר את כל מה שלא נעים לך, את דאגותיך, חששותיך וכאביך, את עייפותך וחולשותיך, וכל אלה בשפה ברורה, ישירה, וכנה, בקש את כל בקשותיך הלגיטימיות, ודע כי באפשרותו לסרב ללא הסבר מפורט ומעמיק. במידה וכל הלך רוח זה נשמע לך בלתי אפשרי, זה ככל הנראה עקב כך שכבר זמן רב אתה הולך בדרך מכאיבה, מבזה ולא מכבדת, ולכן אתה טועם יומיום מקדרתך שלך ידידי.


10. אתה לרשותו והוא לא לרשותך. אתה אוהבו תמיד והוא כלל לא מחויב לאהוב אותך, אתה הוא הנותן והוא מצידו רשאי שלא לתת בחזרה, אתה שם בשבילו תמיד והוא במוקדם או במאוחר כבר לא יהיה שם בשבילך (עד שאולי יחזור מתוך אהבתו, הערכתו ורצונו החופשי, ומתוך הנחה שהתאפשר לו להיות בקשר עם כל אלו), זהו קשר חד צדדי לכל אורך תחילתו, וזה עלול לכאוב עד מאוד, קבל כאב עמוק זה בהבנה ובבגרות, זהו תפקידך, אותו קיבלת מבחירה או שלא מבחירה, אך זכור שזהו התפקיד החשוב ביותר בעולם כולו, אל נא תשגה בתפישתך ולו לרגע, ואסור על עצמך לכפות עצמך עליו, לדרוש את אהבתו וקרבתו, לחייב אותו לכבדך ולחוש כלפיך הערכה כלשהי, בכל אלה עליך לזכות מתוך כוונה, מאמץ ואהבה, ולא בשום דרך אחרת, ואם חש אתה שכל אלה לא מנת חלקך, פנה והבט אך ורק אל עצמך, פנה אל המראה הצלולה והקרה ואחל לעצמך שליבך יוכל לעמוד מול המראות אותם יפגשו עיניך.

ובמקום כל אלו, שוב - כבד אותו, את רגשותיו, את רצונותיו, את תשוקותיו, את חלומותיו, כמו גם את סלידותיו, את כאביו, את פחדיו ואת שנאותיו, כבד את כל קשת החוויה האנושית המתרחשת לנגד עיניך, אל תחסום ולו שביב אחד קטן ממנה, הגן ושמור עליה, שב לידה, חבק אותה, היה שם בשבילה תמיד, התפעל ממנה יומם וליל, הרי לפניך מלוא תפארתו של הקיום על שלל צבעיו, גווניו ומרקמיו העמוקים והאינסופיים, על צחוקו המתגלגל ובכיו המטלטל, ובידיך ובליבך ובשפתותיך הכח לחרבו עד אפר. הישמר לך! קודש הקודשים מופקד בידיך.



ולבסוף, דע כי אין דרך לצלוח את המסע הזה ללא פציעות, שריטות, חבלות וצלקות. התפלל שרובן יהיו אלו שלך, אך כאשר לצערך הרב, תגלה שהכאבת ליקר מכל, לאחר התנצלותך הכנה והעמוקה, אל נא תתפלש באפר, נסה למחול לעצמך, נסה להיות רך עם עצמך כפי שהיית רוצה שיהיו איתך דאז, נסה להכיר בכאביך ופצעיך שלך, כי גם אתה כאבת כאב שלא יתואר, כי גם אתה נפצעת, נחבלת וצולקת בדרכך, ואם נשארת ושרדת את מסעך המטלטל באורח פלא, דע שכל תפקידך פה בעולם היום, הוא ללוות ולשמור מכל משמר על החיים החדשים והפלאיים שהופקדו בידיך, בכל רגע ובכל דרך שרק תוכל!

מחזק אני את ידיך, ומאחל לשניכם מסע משמעותי ומפואר פה על הכדור, מי ייתן ותסיים את דרכך כשידו בידך וליבך בליבו, כשעיניו המחייכות פוגשות את עיניך העייפות, וביודעו שתהיה לעולמי עד שם איתו גם כשגופך יחדל, שם, ורק שם, תדע שמסעך הושלם.