התעוררות

מקור הידע הראשון והמרכזי של שיטת סאטיה הוא הבודהיזם.

אין לי כוונה במספר שורות קצרות אלו אפילו לנסות להכיל את הדרך הנפלאה הזו אבל מתוך נסיון אל מול שאלות נפוצות חשוב לי לציין מספר דברים לגבי הבודהיזם על מנת להנגיש אותו קצת יותר למי שטרם פגש אותו בחייו.

הבודהיזם איננו דת, הוא דרך. אנשים ההולכים בדרכו של הבודהה.  

הבודהה ניסח את תורתו בפשטות כ"דרך לשחרור מסבל". 

הסבל בראיה הבודהיסטית סובב אותנו כמעגל אינסופי של תשוקה ופחד, עונג וכאב, רדיפה ובריחה, אהבה ושנאה, שמחה וכעס, יש ואין וכו', מעגל אינסופי שניתן "לצאת" ממנו בחזרה אל טבענו האמיתי החופשי והשקט, וזה בדיוק מה שאותו בודהה הצליח לעשות. 

הבודהה הוא אדם ככל בני האדם ששמו היה סידהארתא גאוטמה, שחי בהודו לפני 2600 שנה לערך ובשלב מסוים בחייו הגיע לידי הערה (מילה/רעיון/מושג עצום, עמוק ורחב שלא נדון בו כעת, רק אבקש להשאיר אותו בגדר "לא ברור/ידוע"), וכן, הוא התעורר ומכאן ההערה להבדיל מראה את האור. 

הבודהיזם הוא בעצם הדרך בה הולכים האנשים המעוניינים ללכת בעקבותיו של הבודהה. 

חשוב להבין כאשר מדברים על דרך זו שהבודהיזם התחלק עם הימים למספר זרמים שונים כאשר ישנו מן המשותף והשוני בין כל אחת מהדרכים, יחד עם זאת היסודות והבסיס לדרך הבודהיסטית לרוב דומה לכל הזרמים (מכאן אולי שמעתם על זן בודהיזם, מהיאנה, אינהיאנה וג'ראינה ועוד). 

מספר עובדות חשובות על הבודהיזם:

• הבודהיזם מכוון לחוויה ולא לאמונה בנסתר או בכח עליון. על ההולך בדרך הבודהיסטית לחוות את הדברים בעצמו ומתוך אותה חוויה לפתח את המיומנות ואת הנחישות להמשך ההליכה בדרך.

• כהמשך, בבודהיזם הבסיסי אין אלים או אלילים, להיפך - אין שום מקור חיצוני לאדם שיכול לספק לו דבר מה.

• הבודהיזם דוגל באי-אלימות בכל צורה, של האדם כלפי העולם או כלפי עצמו. 

• אחד מיסודותיו המרכזיים ביותר של הבודהיזם היא התבוננותו העצמית של האדם פנימה, מתוך הבנה שהאדם הוא הכולא את עצמו בכלאו הדמיוני ועקב כך הוא היחיד שיוכל לשחררו.

• שלושת העקרונות המרכזיים של הבודהיזם הם חמלה, ריקות וחכמה (להבדיל בבקשה מידע או אינטיליגנציה). לצערי לא ניתן לדבר על כל אחד מעקרונות אלו במספר שורות.

• ניתן לומר שמטרתו של בודהה ושל הדרך הבודהיסטית שהגיעה יחד איתו היא להעיר את מירב בני האדם על הכדור ל"טבע הבודהה" שלהם שהוא הטבע הראשוני של כולנו הקיים בכל רגע ורגע הנובע מתוך אהבה, חופש, וחמלה ובכך בעצם "להקל על סבל" של רבים ככל האפשר.

מקווה שנעשה קצת סדר ובעיקר שניתן מספיק חומר כדי לפתוח את גוגל ולקרוא עוד קצת על הדרך הנפלאה הזו. 

כמו שאני פעמים רבות אומר - הכל כבר ידוע, אין צורך לחפש, אפשר לגלות ובתשומת לב רבה - להתנסות ואט אט להשתחרר. 

אונטו - יש, לוגיה - תורה. 

תורת היש. 

האונטולוגיה, ממש בכמה מילים, באה ואומרת לנו שבעולם ישנו רק "יש", ישנו קיום של אובייקטים סביבינו, קיום של מציאות (סובייקטיבית / אובייקטיבית זו שאלה חשובה), ובין אותם אובייקטים קיימת מערכת יחסים מסויימת.

לאונטולוגיה תחומי מחקר ושאלות רבות (ולחלקן הגדול יש גם תשובות) אבל אחד המעניינים הוא שבנוסף לחקר ה"יש" ולטובת ההכרות המעמיקה איתו עלינו לחקור את ה"אין", סוג של "אלימינציה" אם נרצה.

התודעה והשפה שלנו עוסקות בלי הרף ב"אין", ב-"חוסר", ב"צורך", ב"לא מספיק", ב"חסכים", ב"לו רק והיה לי.." וכו' וכו', המון רעיונות, מושגים ומחשבות על דברים שאין להם קיום במציאות כאן ועכשיו. ומתוך אותו מקום ניתן להבין שאותו אדם המעוניין לחקור את עצמו פנימה עומד בפני שוקת שבורה כאשר הוא מנסה לחקור את ה"אין לי" ואת ה"חסר לי" ואת ה"לא שקט לי", אם זה לא פה אי אפשר להבין ולחקור את הנושא כלל. 

ולכן באה האונטולוגיה ובצורה הפשוטה ביותר (תחילה) אומרת לאותו אדם - "אם כן, מה יש פה?" - חוסר כסף = חוב, אין זוגיות = רווקות/לבד, לא שקט = רעש/מוטרדות/עצבנות/כעס/פחד וכו' ואפשר להמשיך כך לגבי כל נושאי חיינו. 

ברגע שאנחנו מתחילים להפריד את הקיים מהלא קיים ומתעסקים אך ורק בקיים אנחנו "מחויבים" להתקדם קדימה.

במעלה הדרך וע"י אימון תודעתי חוזר, התודעה מתרגלת לחשוב ולראות את המציאות בצורה של "קיום" ושל "יש", ואל מול זה לנהל מערכת יחסים קרובה ואמיצה, לעומת מערכת יחסים עם "אין" שנידונה להיכשל. 

מעבר לכך שזוהי מילה מאוד ארוכה וקשה לביטוי המשמעות שלה בסופו של דבר היא "קיומיות", תורה פילוסופית העוסקת בשאלת תכלית קיומו של האדם ובמשמעות החיים.

נשמע רחב, ואכן זהו המצב.

לאקזיסטנציאליזם תחומים רבים אך המרכזי שביניהם והעיקרי אליו שיטת סאטיה צוללת הוא עקרון החופש, תורה זו באה ואומרת שהאדם הוא סובייקט מיוחד במינו ובבסיסו ובתכליתו הראשונית הוא חופשי, כאמרתו המפורסמת של סארטר "האדם נידון להיות חופשי". במשפט זה קיים הפרדוקס או האבסורד באותו רעיון בסיסי שכאשר האדם חווה את אותו חופש מיוחל הוא עלול למצוא את עצמו במצוקה גדולה או במקום מאוד לא יציב וחסר ודאות כי הרי חופש טומן בחובו מצד אחד אינסוף אפשרויות ומצד שני אין באותו חופש כל מסגרת או תבנית אליהן התרגלו בני האדם לאורך שנים רבות.

סתם כמה שמות שבטח שמעתם עליהם שעסקו בתחום זה רוב חייהם: ניטשה, סארטר, קפקא, פרנקל, קירקגור, פרום, לוינס, בובר ועוד. 

כפי שרוברט מ.פירסיג ב"אומנות הזן ואחזקת האופנוע" מתאר זאת כים גדול, בו ישנה זרימה לכל הכיוונים אך ניתן לשוט לאן שרק נרצה, לרוב, האדם שימצא את עצמו בלב אותו ים יחוש חרדה איומה למרות שבחוץ הוא מממש את תכליתו.

האקזיסטנציאליזם משמש כאחת הרגליים המרכזיות כמעט בכל צורת טיפול וכמעט בכל פילוסופיה או תורה המנסה להבין את משמעות הקיום של בני האנוש בעלי המודעות על פני הכדור. 

בסאטיה - באמצעות חיבור התורה הנ"ל עם האונטולוגיה והבודהיזם מתקבלת טכניקה נפלאה בה אנחנו יכולים לצעוד צעד אחר צעד לכיוון החופש, כאשר הדרך היחידה לצעוד במסע נפלא זה היא לפגוש את עצמנו ולאפשר לעצמנו להניח לעצמנו להיות.